ראשון 7 פברואר 2010 @ 3:56
בני יהודה - בית“ר ירושלים 0:0
לא המשחק הערב היה אופייני. להבדיל ממרבית המשחקים השנה, בית“ר המשיכה במגמת ההשתפרות שניכרה בה גם ביום שבת שעבר נגד הפועל באר-שבע ושיחקה כדורגל שכמעט ניתן להגדיר כמהנה לצפייה. רק כמעט, כי זה עדיין כדורגל נטול תיכנון, ובעיקר משום ההחמצות הרבות. בדומה למשחק נגד הפועל באר-שבע, בית“ר לא הפסיקה להחמיץ, קופחה פעם אחת על ידי השופט (בפנדל על אבירם ברוכיאן), והפעם גם לא הצליחה לכבוש אפילו שער אחד לרפואה.
זה הסתיים ב-0:0, משחק רביעי ברציפות ללא ניצחון, 30 נקודות אחרי 22 מחזורים, 28 נק‘ מהמקום הראשון וכישלון מהדהד נוסף של יצחק שום, שממשיך לטעון שעוד יש לנו מטרות העונה בליגה. טוב, בעצם אנחנו נמצאים רק 14 נק‘ מהמקום הראשון אחרי הקיצוץ של לוזון, אז למה להיכנע? אפשר להתמודד על האליפות!
אבל תרשו לי להעתלם מהמשחק המיותר (בעונה המיותרת הזאת), ולהתייחס למה שיותר חשוב.
גומא אגייאר
השבוע עברתי בשעה טובה לדירה המשותפת הראשונה שלי עם בת זוגי, מה שלקח ממני את מרבית הזמן במשך השבוע ומנע ממני להתייחס כראוי להודעה על עזיבתו הצפויה של גומא אגייאר.
זה לא מפתיע לחלוטין, זה היה כמעט צפוי כאשר אגייאר התאשפז. איחלנו לו החלמה מהירה, ציפינו לשובו - אבל היה ברור שצריך למצוא פיתרון אחר. לאגייאר מגיעות כל התודות על כך שהציל אותנו בקיץ, אבל ברור שזה לא פיתרון לטווח ארוך. בית“ר חייבת להיות מנוהלת בצורה שפויה על ידי מי שהמועדון יקר לליבו, השאלה היא מי יכול לעשות זאת. כולנו מקווים לאוהד בית“ר דמוי יעקב שחר, אבל האם יש כזה בנמצא?
שמעתי בימים האחרונים מספק שמועות על חזרתו של משה דדש יחד עם שני אנשי עסקים שישמשו כספונסרים. האם זה הפיתרון? אוהדים ותיקים כאבי זוכרים לדדש חסד נעורים וטוענים שעם כל המפיות, הוא היו“ר הכי טוב שיכול להיות לבית“ר. בעיניי זו עצימת עיניים בפני המציאות ובפני העובדה שדדש חיסל את מחלקת הנוער, עשה קופה יפה על גבה של בית“ר ובסופו של דבר ברח ל“חיים הטובים“ בתל-אביב והמשיך משם לבקר את ירושלים ואת ההנהלות המתחלפות של בית“ר. דדש, אם היה נשאר, לא היה מסוגל להמשיך ולהתמודד בניהול הכמעט מושלם של יעקב שחר, את זה הצליח רק הכסף של גיידמאק לעשות - וברור היה שזה לא יחזיק לאורך זמן.
ובכל זאת, אם דדש יבוא עם הכסף - מישהו יגיד ”לא“? קשה להאמין. כמו ששלומי ברזל כתב יפה אחרי גמר הגביע של העונה שעברה, כנראה שזה רק עוד שלב ברכבת ההרים שנקראת בית“ר ירושלים. פעם אנו למטה, פעם אנו למעלה. אני לא יודע אם זה יהיה דדש שירים אותנו בחזרה, אבל משהו אומר לי שיהיה מי שיעשה את זה.
כי שוב, למרות כל החסרונות, בשביל ליגת-העל הישראלית אנחנו פשוט גדולים מדי מכדי להעלם.
יאללה בית“ר!
יובל
