למרות שכרגע דוד המלך הוא המאמן, ברור שזה לא פיתרון לטווח ארוך. גם אם הקבוצה תיכנס באופן מפתיע לרצף מדהים של ניצחונות, זה לא יהיה שונה בהרבה מההצלחה הקצרה של יעקב אסייג וחזי שירז בבני יהודה לפני שנתיים, הצלחה שהשאירה את הכתומים בליגה. קבוצה רצינית צריכה מאמן שמכיר את המקצוע, ועם כל הרצון שבעתיד דוד יהיה המאמן הקבוע שלנו - כרגע זו רק סתימת חורים.
המועמד ששמו עלה ביממה האחרונה הוא דרור קשטן - המאמן שהפך את בית“ר מקבוצת צמרת לקבוצה אלופה, וזכה איתה ב-1987, 1993 ו-1998.
הכישלון של קשטן בנבחרת הוא אמנם צורם ולא נעים, אבל אין הרבה קשר בין תפקיד מאמן הנבחרת למאמן בקבוצה. יש מאמנים שמצליחים בשני התפקידים, כמו פאביו קאפלו, ויש מאמנים שמצליחים רק באחד התפקידים - כמו קשטן אצלנו, או לואיס פיליפה סקולארי שאחרי אימון נבחרות ברזיל ופורטוגל נכשל בגדול בצ‘לסי. גם לואיס אראגונס, שהצליח לממש את הפוטנציאל האדיר של נבחרת ספרד בכדורגל באליפות אירופה 2008, נכשל ישר לאחר מכן בפנרבחצ‘ה.
מצד שני, אם קשטן חוזר, זה נותן הרגשה שאנחנו עומדים לקבל עוד מאותו דבר שממנו רצינו להיפטר כרגע - מאמן ישן ומיושן. השאלה היא אם בשם ההרגשה נתנגד למינוי של מאמן שהצליח אצלנו יותר מכל מאמן אחר. אני לא סגור לגמרי על העמדה שלי בנושא, אבל אני בהחלט נוטה לתמוך ברעיון. כי קשטן אף פעם לא היה שום - הוא תמיד היה טוב ממנו, גם כשנכשל בנבחרת.
יאללה בית“ר!
יובל
אני בעד דרור.
קודם כל, אני חושב שיכולות של מאמן הן לא דבר שאתה יכול ”לאבד“ אותו. לא מדובר בשחקן, שמגיל מסוים היכולת הפיזית נפגעת והוא לא יכול לבטא את הכישרון שלו. אפשר להגיד הרבה דברים על אלכס פרגוסון (בוא נראה… זקן, נרגן, טרחן, בכיין, להמשיך?) - אבל מאמן גדול הוא היה ונשאר, וכל עוד הוא במנצ‘סטר אתה פשוט לא יכול להמר נגדו. פאביו קאפלו כבר מאמן הרבה מאוד שנים, ועדיין מצליח בכל מקום שבו הוא נמצא (בע“ה גם עם אהובתי נבחרת אנגליה), ויש עוד דוגמאות רבות.
הנבחרת היתה סיטואציה לא פשוטה עבור דרור. אין ספק שיש עליו אחריות לגבי הכישלון (והיה כאן כישלון), אבל לטעמי הוא בוודאי לא האחראי היחיד. נוצרה כאן רמת ציפיות מטורפת ולא מציאותית, זילזלנו בנבחרות כמו שוויץ ויוון כאילו הדירוג של פיפ“א נכון ואנחנו אימפריה, בלי להסתכל על המציאות נכוחה: בסגל שהיה לקשטן היו מעט מאוד שחקנים ברמה אירופית גבוהה. פה טל בן-חיים (שגם הוא, איך נאמר, לא בדיוק כששיאו לפניו), שם דודו אוואט (שלא מוערך כראוי), בעיקר יוסי בניון - וזהו. כל היתר (כולל כמה שמשחקים בבית“ר) אולי טובים - אפילו מצוינים - בליגה הישראלית, אבל לא יכולים לתת פייט ברמות גבוהות. אני חייב להסכים בדוגמא אחת עם רון קופמן: קשה לבוא בטענות למאמן שעובד 13 ימים בשנה. זה הדור שהיה לו, זו הרמה, וקשה לעשות קסמים. אברם גרנט הצליח לקחת דור פחות מוכשר להישגים יותר גדולים, אבל שילם על זה במחיר של כדורגל אפור ומשעמם, של הסתפקות בתיקו כתוצאה טובה. השאלה היא מה עדיף.
האם דרור יעשה טוב לבית“ר? לתחושתי כן. יש מאמנים שנועדו לאמן בקבוצה מסוימת, והגורל גורם להם להיפגש שוב ושוב. כאלה הם קשטן ובית“ר. כשהם נפגשים, קסם מתרחש.
לעניין דרור קשטן יש טיעונים בעד ונגד, ובאופן אישי, עדיין לא הכרעתי ביניהם.
בעד: המצב של בית“ר היום הוא קטסטרופאלי, עם שחקנים שלכאורה עשו מרד נגד המאמן, המון בעיות משמעת, חוסר סדר והיררכיה, יהירות ואולי אפילו חוצפה (לא חיובית, כמו של הקוסם…). מה שבית“ר צריכה היום זה שוטר, רס“ר משמעת, מניאק שיש לו ביצים וגב לזרוק ליציע לחודש שחקן כמו ברק יצחקי, שמרשה לעצמו לצחוק כשחיפה מובילה 3:0 כאילו שזה לא נוגע אליו. עזבו בצד מערכים, שמרנות טקטית, שובע וכל הטיעונים האחרים. מקשטן השחקנים ישקשקו. זה מה שצריך עכשיו.
נגד: כמו שאמרתי - שמרנות, שובע, דברים שטעמנו מהם אצל שום. למה מגיע לנו את אותו דבר עוד פעם? נכון שקשטן הוא המאמן המצליח בתולדות בית“ר, אבל מאז ההצלחות עברו המון שנים, עולם הכדורגל התקדם, וקשטן, כמו שראינו בנבחרת, נשאר תקוע אי שם בשנות ה-90 העליזות.
מה השורה התחתונה שלי? אין לי. כל דבר טוב יותר משום.
קשטן הוא בדיוק מה שבית“ר מודל 2010/2011 צריכה. מעבר לעבר המשותף המוצלח שלנו עם האיש, קשטן הוא גם אביהם של ”תינוקות קשטן“ האדומים מראשית העשור. האיש שהוכיח שהוא יודע להפוך אסופת צעירים קשרוניים לקבוצה. המאמן שאפשר להאשים אותו בהרבה דברים - אבל לא במתן יתר כבוד ל“בכירות“ לכאורה. זה האיש שהושיב בפעם הראשונה את אורי על הספסל וזרק שחקנים מההרכב על צבע בשער ועגיל באוזן.
כפי ששבי כתב, זה האיש שיכניס סדר, משמעת ואחריות אישית וקבוצתית למסגרת. זה בדיוק האיש שיכול להפוך ילדים דוגמת עזריאל, מויאל, ריקן וחדד (בעונה הבאה - יש לו עונה בכלל לא רעה בר“ג השנה), משחקני ליגה בינוניים, לדור שיוכל לקחת אותנו לצמרת.
בשורה התחתונה, יש לי תחושה שהוא חדור מוטיווציה להראות ל“כל העולם“ שהוא לא שכח לאמן. החיבור בין מאמן עם תחושת ”נדפקות“ לבין קבוצה שזו התחושה הקבועה שלה (…) יכול להתגלות כחיבור מופלא…
שבי - בדיוק מהסיבות שגיל ציין, וגם אבישי, אני חושב שאת קשטן אפשר להאשים בהרבה דברים אבל בטח שלא בשובע. הוא חדור מוטיבציה להוכיח את עצמו אחרי הלינץ‘ הציבורי (גם אם המוצדק) שנעשה בו לאחר כישלון הנבחרת, והצלחה עם תינוקות בית“ר, בדומה למה שעשה בהפועל (וכולנו עדיין כואבים זאת) תהווה הוכחה עבור כלל אוהדי הכדורגל בארץ שהוא עדיין יודע כדורגל - והוא זקוק לזה יותר מכל.
בניגוד לאבישי אני חושב שמאמן כן יכול ”לאבד“ את זה. לשחקן זה יכול לבוא מסיבות מסויימות ולמאמן מסיבות אחרות, לדוגמא איבוד חדוות המשחק, לא מתאים את עצמו למשחק המודרני, נוחל מפלה קשה ולא מצליח להרים את עצמו ועוד ועוד…
ודרור קשטן לדעתי כבר לא מתאים לאמן היום, בטח לא קבוצה מעטת תקציב ורוויות בעיות כמו בית“ר ירושלים כיום.
קשטן כבר מזמן לא אותו אחד שזרק את מלמיליאן ליציע ורץ עם צעירים תוך כדי הצגת כדורגל יחסית מלהיב. כבר לא מעט קדנציות שהקבוצות של קשטן משחקות כדורגל אפור ומשעמם, שהצעירים לא זוכים לבמה לה הם ראויים ודווקא על הותיקים שכבר לא שווים כלום הוא סומך.
ובכלל לי יש את ההרגשה הזאת שקשטן כבר לא מתאים לכדורגל המודרני בישראל, מצחיק ככל שזה ישמע אני צופה שמאמנים כמו רוני ואלישע לוי, לוזון או מזרחי פשוט יעשו לו בית- ספר שהפתרון של קשטן מנגד יהיה לעבות בעוד 8 שחקנים את ההגנה…
במצבנו הנוכחי הייתי הולך או על מאמן צעיר עם רעב בדיוק כמו שיש לשחקנים הצעירים שיש לנו שהתקדם ביחד איתם, ילמדו ביחד ובתור התחלה יחיו על הלחימה, המוטיבציה ולקיחת הסיכונים (עטר, דורה, איווניר כל אלה למשל נחשבים מבחינתי מאמנים צעירים) או על מאמן יותר ותיק שיש לו את הזיכה למועדון ויחנך את השחקנים לזיכה הזאת ובנוסף יזכה לתמיכה מהקהל, בקיצור- אורי מלמיליאן!
ועוד ככה כוכבית קטנה בעניין דרור קשטן, למי בכלל יש כסף בשביל להביא אותו?!