מי אני, ולמה לי לפתוח בלוג של בית“ר ירושלים?
אני יובל, סטודנט בן 24 מירושלים. מי שמכיר אותי עוד מהבלוג ה“ראשי“ שלי, עשוי להתפלא לגלות שאני אוהד בית“ר (למרות שכתבתי על כך פעמים בודדות). הדעות שלי בתחומים רבים אינן דומות לדימוי הרגיל על אוהדי בית“ר ירושלים, ומי שמכיר אותי אישית יודע שקשה לנחש שאני בית“רי - גם, מתוך הדימוי הרגיל עלינו (שגם חלק לא מבוטל מאיתנו מקפיד לטפח).
אבל עקב ייחוס משפחתי, מגיל צעיר אני אוהד את הקבוצה הזאת, למרות הכל. אוהד שרוף, שלא מסוגל להפסיד בדל מידע על הקבוצה בכל מדיה אפשרית, שהולך לכל משחק בית (מאז השחרור בעל מנוי ליציע המזרחי) וכשניתן גם למשחקי החוץ, צועק ומקלל בטירוף, כנראה על חשבון ניבולי הפה שאני בדרך כלל לא מוציא בשאר ימות השבוע.
בעית הדימוי (נכתב ביולי 2007)
בשיחות עם מספר אוהדי בית“ר בחודשים האחרונים הובעה (על-ידי וע“י חבריי לשיחה) מורת רוח על התדמית השלילית המוחלטת שיצאה לנו. תדמית שמתוחזקת ומתודלקת על-ידי אמצעי התקשורת, שמתעקשים לצלם ולשדר רק את הרע שבאוהדי בית“ר, ולהעצים כל תקרית שהיא למימדים עצומים - בעוד אירועים אלימים בקבוצות יריבות מצטמצמים לשורה או שתיים בעיתון. גם העונשים מכיוון בית-הדין של ההתאחדות (ארבעה משחקים ללא קהל על חגיגות, בעוד התפרעות אלימה של אוהדי מכבי תל-אביב שכללה זריקת אבנים למגרש נגמרת במשחק ללא קהל בגביע-הטוטו? וזריקת רימון הלם של אוהדי הפועל תל-אביב מסתיימת בהעברה מיציע אחורי ליציע מרכזי במגרש, כלומר בונוס למתפרעים?) מוסיפים לדימוי השלילי של אוהדי בית“ר ירושלים. אני לא מכחיש את הימצאותם של גורמים שליליים בקרב קהל הקבוצה, אך גורמים כאלה יש בכל קהל אוהדים.
ואם דרך קריאה בבלוג הזה, אנשים ילמדו שיש לנו גם אוהדים שונים - אני את שלי עשיתי.